מאז ומתמיד, הנושא של סטיגמות מגדריות היה נושא שעניין אותי ואתגר אותי. 

כבר מאמצע שנה שעברה ידעתי ששבירת הסטיגמות זה הנושא שאני הולכת לעסוק בו בשנה זו. נושא זה תופס מקום מיוחד אצלי בחיים, מגיל מאוד קטן אני מתעסקת עם כל הנושא של מגדר והסטיגמות שנלוות אליו, בין אם זה בצורה שבה אני מתלבשת, נראית ואפילו מדברת ומתנהגת. זהו עניין שליווה אותי במשך כל החיים וממשיך ללוות אותי עד היום. אני חושבת שהמשמעות שלו הינה קסומה ופשוטה שלחברה שלנו היום מאוד קשה לתפוס ולהבין, קשה לאנשים לחבר בין סמלים החרוטים אצלהם בראש כשיכים למגדר מסוים, אנשים עדיין נרתעים מהחיבור בין גבריות לאיפור או לביגוד מסוים, ובין נשיות לשיער גוף או התנהגות מסוימת. אני רוצה להביא זאת לידי ביטוי וכך גם להעלות מודעות ועניין בנושא. 

אני חושבת שאני יכולה להביא את הנושא לידיי ביטויי בפריימים ובצילום שלי בצורה טובה ואצליח להעביר את כל מה שאני מרגישה דרך הפריים. 

אני מדמיינת את הסדרה שלי "מבולגנת", שהיא תהיה צבעונית אך גם שחור ולבן, אני רוצה לייצר משמעות בעזרת סמלים אך גם אנשים, אני רוצה שהיא תהיה שמחה ומקבלת ומצד שני אני גם רוצה שהיא תהיה חודרנית, אינטימית ושאפילו תיתן תחושה של אי נעימות, שהמתבונן לא יבין את במצולם תחילה וכך ייקח את התצלומים והסדרה לאינטרפרטציה האישית שלו ולנקודת המבט שלו וכך יצליח להתחבר אליה.

אני רוצה לצלם בעיקר פורטרטים, מדיום שוטים וקלוז אפים- אני רוצה להראות תנועות גוף, הרגשת חופש וחשיפת סיפור אינטימי, אך עם זאת אני רוצה לשמור קצת על מסתורין שהמתבונן לא יבין את מה הוא רואה, מין סגנון אבסטרקטי, לא מובן.         בסופו של דבר אני רוצה לייצג את הנושא החשוב הזה בצורה הטובה ביותר ושהמתבונן/ת יקח/תיקח את זה בצורה הקרובה ביותר אליו/ אליה וינתחו את זה בצורה שהם רוצים מבלי הכוונה.