שבירת הגדרות מגדריות ניתן למצוא אצל הצלמות מיכל חלבין מישראל וקארמן טריאנה מקולומביה: 

 

כארמן טריאנה הינה צלמת קולומביאנית שגרה בבוגוטה, את כל העבודות שלה היא מצלמת בקולומביה והציגה תערוכות בניו יורק, בוגוטה, ברצלונה וברלין. כיום היא מקשרת בעבודתיה בין האדם לבין הטבע.  אחת הסדרות המוכרות ביותר שלה היא סדרה המקשרת בין האדם לבין הטבע ומתעדת פגיעות ופחד, הנקראת "Anatomy Of Lust" בסדרה היא מציגה את גוף האדם מכל המגדרים אשר לבושים ומתועדים בבגדי משי ובגדים רכים ומצולמים בטבע, היא מעבירה מסר בסדרה אשר אמור להעלות מודעות סביב הגדרות מגדריות ולהראות את החופשיות שבאה בלי ההזדהות עם הגדרות. בסדרה זו אני אתייחס להחלטתה של טריאנה בהצגת הדמויות הגבריות ובדרך בה הן נלכדות במצלמה. 

​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

 

כפי שניתן לראות בתמונות המוצגות, טריאנה צילמה את הדמויות הגבריות בסדרה שלה כדמויות עדינות מאוד אשר משרות רוגע ושקט נפשי, הן מוצגות כדמויות בעלות ויזואלייה עדינה ולא גסה, הם מתחברים עם הרקע- הרקע מאוד רגוע ולא זועק או תופס לצופה את העין, היא הלבישה אותם בצורה עדינה, רכה ו"נשית",הציגה גבריות מאוד עדינה ורגשית ובנוסף גם ביימה אותם ואת תנועות גופם בצורה המציגה פגיעות ופתיחות ורגש מתפוצץ וכתוצאה מכך הצליחה בהעברת המסר של הסדרה. 

טריאנה מציגה נקודת מבט חדשנית ורעננה לגבי הגדרות ותוויות, היא מציגה סדרה ללא מגדר או תוויות והגדרות חברתיות, היא מציגה את החופש בהיותך לא מזוהה עם תווית חברתית כלשהי. הסדרה שלה מציגה בצורה הטובה ביותר את השילוב בין נשיות לגבריות ושהן לא מתנגשות אלא מתחברות ביחד לאמנות.

טריאנה מסבירה כי הסדרה שלה מציגה צד מאוד עדין פגיע ויפה של גבריות כי בעיניה לכולנו יש צד גברי ונשי אך אנו כבולים לחוקי חברה שמציגה את האידיאל של רק שני מינים: או גבר או אישה. אך במציאות היא מספרת שאנו אינדיבידואלים אנושיים וחופשיים לעשות כל מה שאנו חושקים בו.היא מציינת שהיא אוהבת לחקור רגשות ותחושות שהדחקנו בתוכנו וכתוצאה מכך היא החליטה להוציא לפועל סדרה זו.  ניתן לראות טריאנה הגיעה למצבים של פגיעות יתרה עם מצולמיה, הסדרה שלה הציגה את הנושא ואת נקודת מבטה בצורה הטובה ביותר. 

יתר על כך, טריאנה מדגישה שהיא בחרה את המצולמים בקפידה, היא ציינה כי היא לוקחת את עבודתה כתרגיל של קשר עם אחרים והיא שואפת שתמונותיה יהיו שקופות ביותר- שייצגו אותה ואת נקודת מבטה בצורה הטובה ביותר באחרים. היא אוהבת להגיע למהות ולפגיעות של אנשים, לחקור ולברר אודות בני אדם וכך להגיע איתם לרמת פתיחות עד כדי שקיפות, שהיא תשקף את עצמה במצולם (ignant, 2017). 

 

מיכל חלבין, צלמת ישראלית, למדה בויצו חיפה והציגה תערוכות בעיקר בארצות הברית ואירופה. חלבין הינה צלמת פורטרטים ומצלמת בעיקר בני נוער מכיוון שלדבריה הם מציגים משהו אותנטי ואמיתי, חלבין מספרת שבצילומיה היא מייצגת את המציאות שלה ואיך שהיא רואה אותה בלי הסתרות וייפוי המציאות.היא מביימת את מצולמיה באופן בו היא חושקת אך יחד עם זאת מבקשת מהם להתנהג כעצמם כדי להציג אותנטיות ואמיתיות (כהן-גרבוז, Ynet, 2008). בחרתי תמונות מכמה סדרות שהיא הציגה וארצהלנתח אותן. 

צילומי האמנות של חלבין נעשים כמעט כולם במזרח ארופה וברוסיה מאופינים ברקע המזרח ארופאי הקודר.  בצילומים אלו כמו בסדרת המתאבקים או בסדרת צילומי הפנימיה הצבאית ההגדרות המגדריות של הנערים המצומים ברורות יותר עם כי ניכר כי חלבין בוחרת את בני הנוער עם המראה העדין והמזרח ארופאי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

שונים מכך מאד אופים של צילומי האופנה של חלבין, שפת הצילום שלה בתחום האופנה הינה א-בינארית ושוברת את ההגדרות המגדריות. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

צילומי האופנה של חלבין מאתגרים את הגדרות המגדר, בכתבה על פתיחת התערוכה "מיכל חלבין עושה Dior" שהוצגה בגלריה ע"ש דרפלר בויצו חיפה ב 2016. 

מצוין  כי בצילומים של חלבין מופיעים נערים בעלי מראה אנדרוגיני, לבושים בבגדים הגדולים עליהם בכמה מידות. המתח שנוצר בין הנזילות המגדרית לסגנון האוברסייז, מעלה שאלות על מיניות, גיל ההתבגרות, נעורים ואסתטיקה הקוראת תיגר על המיינסטרים (יעקב, YNET, 2016). 

חלבין מתארת כי הסגנון של שבירה מגדרית גורם לחברות אופנה רבה להתלבט אם להעסיק אותה בטענה כי יש לקוחות שיתקשו לקבל סגנון אמנותי זה. 

את סיגנונה זה החלה להציג ב 2010  באחד הקמפיינים המדוברים שיצרה חלבין למותג קום איל פו. בראיון ל-Xnet הגדירה אותו בעלת החברה סיביל גולדפיינר כ"הקמפיין הרדיקלי ביותר שעשינו". גולדפיינר סיפרה אז כי סדרת הצילומים בה הופיעו נערים גרומים בבגדי נשים, גררה ביקורת שלילית מצד לקוחות המותג. "ערערנו על הקביעה של מה זה אישה, ושאישה זה בעצם מבע, פרפורמנס", אמרה אז גולדפיינר. 

 

 

​

​

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

בראיון לשירה פור (הארץ, 2018) אומרת חלבין: ""אני מחפשת את הגורם המאחד, בין הדומה לשונה. אני פועלת ממחשבה על דואליות. אני מחפשת במושאי הצילום שלי משהו שביר, שיש בו ניגודים. שהוא יוכל להיראות מאוד חזק אבל מצד שני מאוד פגיע".

חלבין וטארינה מאתגרות בצילומיהן את ההגדרות במגדריות ויוצרות שפה צילומית א-בינארית מינית. בעוד טארינה בוחרת לצלם את הגברים בטבע וליצור שילוב בין דמותו הרכה של הגבר לטבע שסביבו . חלבין בצילומי האופנה שלה מצלמת בעיקר בסביבה אורבנית , הרקע של הקירות העתיקים והצבעוניות הסובייטית מייצרים למצולמיה מסגרת נוקשה. ניכר שמצולמיה של טארינה רכים ומתאחדים עם הטבע בעוד בצילומיה של חלבין יש לדעתי דבר מה נוקשה ומבלבל.